חלקת האדמה האישית שלי

חלקת האדמה האישית שלי

היום בבוקר, ברכיבת השטח של החצי שלי ושלי, עצרנו לרגע לראות את רגבי האדמה הממתינים לבואו של הגשם הראשון.
כשהנצחתי את הרגע במצלמת הנייד עלתה בי מחשבה שדיברתי עליה עם מתאמנת שלי השבוע.
אם היו נותנים לנו חלקה מוגדרת ומוגבלת של אדמה והאחריות על החלקה וגידולה היה רק שלנו? מה היינו רוצים לשתול בחלקה?
עצי פרי? פרחים צבעוניים? שיחים ריחניים?
מניח שזה היה הכיוון שלי ואולי גם שלכם?!
מניסיון, בגינת הבית, כאשר אנחנו רוצים לשתול צמחים חדשים אנחנו צריכים להפוך את האדמה, לזבל לדשן ולהכין היטב את המקום לשתילה.
לאחר ששותלים בשמחה והתלהבות תמיד מגיעים ומציצים גם הצמחים "המזיקים", אותם טרמפיסטים מרגיזים שהגיעו עם השתיל או שהיו שם וחיכו לרגע הנכון "לתקוף".
כשאני רואה את הטרמפיסטים המזיקים כשהם יוצאים ומיד מרסס או עוקר אותם זה לוקח לי מעט זמן ומעט מאמץ והם נעלמים.
אבל אני? מה לעשות, לא תמיד רוצה או מוצא את הזמן או הכוח לטפל בהם וכך יוצא שכעבור פרק זמן הטרמפיסטים האלו מביאים איתם עוד חברות וחברים והגינה שלי נראית כאילו נחטפה על ידי כנופיית יבליות קטלניות שמסתכלות עליי עם חזה נפוח בשיער סבתא ואומרות "מי מתעסק? מי?" ממש התקהלות בלתי חוקית.
וכך לא נותר מקום בגינה לצמחים שרציתי וגם מה שכבר שתלתי בקושי נראה לעין.
כשאזרתי אומץ בסופו של דבר ויצאתי להתעמת מול החבורה המתקהלת הלכו לי יום/יומיים של עבודה מאומצת ששאבו ממני המוןןןן זמן, כוח וכן…גם "קצת" עצבים.
בסוף העימות תמיד עולה המחשבה "למה לא טיפלתי בהם כשהיו כאלו קטנים?" כמה זמן כוח ועצבים היו נחסכים?
אתם יודעים? האמת היא שכולנו כבר קיבלנו את חלקת האדמה האישית שלנו – התודעה.
מה שנשתול שם יצמח וישגשג רק כשנטפל בו כמו שצריך.
אם נדע לעקור מהר וכשהם עדיין קטנות את אותם המחשבות המזיקות, את אותם הספקות המעכבים ולא נאפשר להם לגדול ולהשתלט על החלקה, או אז ימשיכו לשגשג המחשבות והרצונות החיוביים ו"הפורחים" שלנו.
את הקרקע חייבים לאוורר באופן קבוע.
איך? באמצעות שיחה עם חברים/ות, עם ההורים, עם הילדים וכן…גם עם עצמינו (זה יכול להיות גם בכתיבה או בכל אמצעי אחר).
כשנאוורר ונהפוך את הדברים, כשנוציא את הספקות והמחשבות המעכבות מוקדם החוצה מחוץ לחלקה האישית שלנו נמשיך לראות את הפריחה והיופי ששתלנו לעצמינו ואפילו נוכל להוסיף עוד ועוד שתילים, כאלו עונתיים וכאלו שהם רב שנתיים.
אז למה אתם מחכים?
לכו לשתול ולאוורר
שבוע נפלא ופורח

כתיבת תגובה