יצאתי לרוץ, אני על השביל.
אחרי פרק זמן מסויים של ריצה אני פתאום במקום לא ברור, במקום אחר לגמרי.
פיזית אני כנראה על השביל אבל התחושה היא אחרת.
אני בריכוז שיא ומרגיש שבמקום להסתכל על הריצה והסביבה מבחוץ, הפכתי להיות חלק ממנה – הריצה ואני הפכנו לאחד.
זה הרגע בו אני מבין שנכנסתי ל"flow"!
אני רץ וכמעט לא מתאמץ, זה פשוט נובע ממני.

אני מניח שזה לפעמים קורה גם לכם, לאוו דווקא בריצה.

השבוע פגשתי פעמיים את ה "flow" על מסך הטלוויזיה.
הפעם הראשונה הייתה בתוכנית של דייויד לטרמן כאשר ריאיין את ג'יי-זי שתיאר את התחושה הזו כאשר מבצעים ראפ. והשנייה הייתה בסדרה המצוינת "גמביט המלכה" על תחושת ה"flow" במשחק השחמט.

כששאלתי את עצמי מה גורם לכניסה לאותה תחושה מופלאה של ה "flow" מצאתי שני דברים:
חזרתיות וריכוז (מה קודם למה? – חזרתיות שמביאה לריכוז או שהריכוז הוא זה שמביא לחזרתיות? – לא באמת משנה בעיניי).

החזרתיות והריכוז בריצה (שהרבה מכנים בטעות "מונוטוניות") – הצעדים, הנשימה.
הריכוז והחזרתיות בקריאה – מעבר העיניים משורה לשורה, דפדוף העמודים, מצב הגוף.
החזרתיות והריכוז בגלישת גלים – ההמתנה על הגלשן, חתירה מהירה רגע לפני העמידה, מנח הגוף על הגלשן.

הבנתי שכדי להיות בתוך תחושה מופלאה של זרימה, בתוך ה "flow", אני צריך פשוט להתרכז, להתמקד, ולבצע בצורה עקבית את הדברים שאני רוצה להשיג.

זה לא מגיע ברגעים הראשונים ולפעמים לוקח לזה זמן רב להגיע, אבל… כשזה מגיע, זה פשוט שווה את זה!
תחושת ה "flow" היא חווייה מהנה ומענגת ופעמים רבות היא גורמת או הופכת להיות מוטיבציה פנימית. התחושה היא ששום דבר לא יעצור אותנו, התחושה היא שנצליח לעשות כל דבר שנרצה, התחושה היא שההצלחה היא רק שאלה של זמן.

תתרכזו במה שאתם רוצים להשיג, תתמקדו בפעולות הגדולות והקטנות שאתם עושים, תחזרו על זה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם… ותגיעו.
לאן? לא יודע, זה כבר תלוי בכם, אבל מבטיח לכם שבדרך תעופו
"May the flow be with you" 

שבוע טוב